החלטה בתיק ת"א 6343-06

לפני מונחת בקשתה של התובעת להבאת ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי (להלן- המל"ל), ולמינוי מומחים רפואיים מטעם בית משפט בתחום האורתופדי, הנוירולוגי והכירורגי (להלן- הבקשה).

רקע

1.         התובעת נפגעה ביום 29.8.2005 בתאונת דרכים, שהוכרה גם על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובעת ,ביום 23.12.2008, דרגת נכות אורתופדית צמיתה  בשיעור 10%, לפי סעיף 37(7)(א) בגין הגבלה בכיפוף בעמוד שדרה מותני. הוועדה הרפואית הוסיפה וקבעה ,כי אין קשר סיבתי בין הנכות דנן לתאונה הדרכים, והיא בגין מצב רפואי  קודם לתאונת הדרכים.

התובעת לא השלימה עם קביעה זו והגישה ערר, אשר נדחה על ידי ועדה רפואית לעררים ביום 12.7.2009.

בהמשך, הגישה התובעת תביעה להחמרת מצב. רופא כירורג מטעם הוועדה קבע כי אין קשר סיבתי בין מצבה הכירורגי לבין התאונה והוועדה הרפואית אימצה מסקנותיו ודחתה את התביעה ביום 24.3.2011. על החלטה זו הוגש ערר, אשר נדחה ביום 12.7.2011. התובעת לא השיגה כדין על החלטת הוועדה הרפואית לעררים.

אין חולק, כי קביעה זו היא קביעה על פי דין, לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן- חוק הפיצויים).

טענות התובעת

2.         התובעת טוענת, כי קביעת המל"ל, לפיה הפחיתה מנכותה האורתופדית  10% בגין מצב קודם, אינה נכונה ומקפחת אותה. לטענתה, אין שום ציון למהות המצב הקודם. על ההחלטה הוגש ערר לוועדה הרפואית לעררים שציינה בפרק סיכום ומסקנות שהתובעת התלוננה בעבר על כאבי גב. לא צוין מתי התלוננה, על איזה רקע, לאיזה תקופה ובאיזה תדירות. על כן, לא ברור איך ועל מה הוחלט לנכות 10% בגין מצב קודם. על הוועדה היה לציין מהו אותו עבר רלוונטי וטעמי הצדק והגיון מחייבים פירוט של מהות התלונות, מקורן  והיקפן.

3.         כן טוענת התובעת, כי מבחינה נוירולוגית לא נרשם מאומה, זאת חרף העובדה כי אותה רופאה נוירולוגית שישבה בוועדה, היא אותה רופאה  אשר ביצעה לתובעת בדיקה 8 חודשים קודם לכן במסגרת עבודתה בבית חולים העמק בעפולה, שם אבחנה פגיעה שורשית ובמל"ל לא אבחנה מאומה.

4.         התובעת ממשיכה וטוענת, כי בהמשך הוגשה תביעה להחמרת מצב מלווה באישור רפואי מרופא כירורג.  בהחלטת הכירורג מטעם הוועדה נקבע ,כי בהיעדר תלונה בירך בתיעוד הרפואי הראשוני בסמוך לאחר התאונה, הרי שאין קשר סיבתי בין מצב כלי הדם ברגל לבין התאונה. לאור זאת, החליטה הוועדה הרפואית לאמץ מסקנותיו ודחתה את התביעה. התובעת הגישה ערר על החלטת הוועדה. בהתאם לאמור במכתבו של פרופ' רייס, אבחנה שגויה גרמה לכך שהתובעת לא קיבלה בדיקה נוירולוגית ולאחר מכן האבחנה הכירורגית יוחסה למצב תחלואתי קודם ולא לתאונה. הוועדה דחתה את הערר. לטענת התובעת, טעתה הוועדה הרפואית טעות חמורה כאשר התעלמה מהאבחנה הרפואית המתועדת בתיקה הרפואי של התובעת שנעשה על ידי רופאיה המטפלים והמנתחים ובחרה להמציא אבחנה משלה רק בכדי לשלול קשר סיבתי בין מצבה הכירורגי לבין התאונה.

5.         לסיום טוענת התובעת, כי קביעות המל"ל מהוות טעות יסודית אשר מצדיקה הבאת ראיות לסתור החלטות המל"ל על ידי מינוי מומחים רפואיים  בתחום האורתופדי, הנוירולוגי והכירורגי.

תגובת הנתבעים

6.         הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטעמם, אין ממש בבקשה ודינה להידחות. התובעת מבקשת לחמוק מתוצאות בדיקותיה בידי ארבע ועדות רפואיות מטעם המל"ל, מתוך רצון "לסחוט" נכות רפואית צמיתה בגין התאונה, על אף העדר הצדקה לכך, כמפורט בהחלטות הוועדות הרפואיות מטעם המל"ל. טיעוניה של התובעת נסמכים על טענות רפואיות מקצועיות, אשר כביכול באות כנגד קביעותיהן של הוועדות שבדקו אותה מטעם המל"ל.

7.         לטענת הנתבעים, התובעת לא הראתה כל טעם ממשי- משפטי או עובדתי להתיר לה הבאת ראיות לסתור. התובעת לא הוכיחה ,כי ההליך בפני הוועדה היה פגום או ,כי הוועדה הרפואית שדנה בעניינה נהגה כלפיה בתרמית או תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל  עמדו כל המסמכים הרלוונטיים , והן נתנו את החלטותיהן כדין. לא נטען להיעדר נתונים או מסמכים רלוונטיים בפניהן. לא יכול להיות עוד חולק לכך שהוועדות דנן היו ערות לכל הממצאים והבדיקות הרלוונטיים, אשר עליהם נסמכת התובעת בבקשתה. לא נטען מפי התובעת, כי קיימים טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, המצדיקים הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

8.         כן טוענים הנתבעים, כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה של הקריטריונים להתיר לה להביא ראיות לסתור  את קביעת המל"ל ולא הוכיחה כי נפל בקביעות הוועדות הרפואיות דנן פגם כלשהו בניהול ההליך. לא היה משוא פנים או פגם מהותי אחר. התובעת לא טענה, כי בפני הוועדות הרפואיות דנן  לא עמדו המסמכים הרלוונטיים ואף לא טענה, כי חל שינוי ממשי במצבה. עצם העובדה ,כי 4 ועדות רפואיות דנו בעניינה של התובעת והגיעו לתוצאות זהות, מחזקת אף יותר את המסקנה שאין להיעתר לבקשה ,וכי מדובר בקביעה מבוססת, מוצדקת וראויה. בקשתה של התובעת להבאת ראיות לסתור, בנסיבות המתוארות, הופכת את בית המשפט לערכאת ערעור על החלטות הוועדה הרפואית מטעם המל"ל.

9.         הנתבעים ממשיכים וטוענים, כי בפני כל הוועדות הרפואיות עמד תיקה הרפואי של התובעת, כאשר ועדת ערר מדרג ראשון מציינת במפורש שתלונות קודמות של התובעת אודות כאבי גב עמדו בבסיס ההחלטה, ואין בהיעדר ציון תיעוד ספציפי עליו נסמכו הוועדות השונות כדי להפחית ממשקלן של הקביעות. לא סביר ,כי יינתן פירוט מלא של כל אותם מסמכים עליהם נסמכה הוועדה ולציין כל תלונה שתועדה בתיק הרפואי, לא כל שכן כשבפניה תיעוד רפואי עשיר ורב כשל התובעת. ביחס לבלט דיסק, טוענים הנתבעים ,כי אין בינו ובין התאונה דבר, הן לאור העובדה ,כי  הוא אובחן חודש לאחר התאונה כאשר ידוע שלממצאים כגון דא מתפתחים לאחר זמן והן לאור עברה הרפואי והשינויים הניווניים שנתגלו אצל התובעת עובר לתאונה. כן, טוענים הנתבעים, כי טענותיה של התובעת באשר לממצאי בדיקות נוירולוגיות שנעשו על ידי ד"ר בלוך שישבה בוועדה מדרג ראשון, אינן מדויקות. הבדיקה הראשונה, בדיקת עמוד שדרה  מותני נערכה ביום 1.4.2008, לפני כינוס הוועדה בה ישבה ד"ר בלוך ביום 23.12.2008. המדובר בממצא מסוג חשד בלבד וממילא נקבע בוועדה כי נכותה בגין פגימה רפואית זו נובעת במלואה ממצבה הרפואי הקודם ואינה קשורה בתאונה. וכן ,הבדיקה השנייה, המאבחנת נזק עצבי בגפיים נערכה ביום 16.12.2009, לאחר כינוס הוועדה הרפואית בה ישבה ד"ר בלוך ולאחר כינוס ועדת הערר בחודש 7/2009. בהמשך אף הוברר ,כי כלל אין מדובר בבעיה עצבית אלא במפרצת עורקית, לגביה נקבע שאינה נובעת מהתאונה.

10.       לסיום טוענים הנתבעים, כי מורת רוחה של התובעת משיקול דעתן של הוועדות הרפואיות של המל"ל ופרשנותן למסמכים הרפואיים שעמדו בפניהן, איננה מקימה עילה להבאת ראיות לסתור. הוועדות הרפואיות התייחסו באופן מפורש לחוות הדעת  המצורפות ונימקו באופן מפורט  ומבוסס את קביעתן בדבר שאלת הקשר הסיבתי. על כן, דין הבקשה להידחות תוך חיוב  התובעת בהוצאות.

תשובת התובעת

11.       לטענת התובעת, התיעוד הרפואי אשר צורף לתגובת הנתבעים, אין בו כדי להצביע על מגבלה כלשהי בעברה הרפואי והמצדיק ניכוי הנכות הצמיתה שנקבעה. לטענתה, הצדק מחייב ,כי תינתן לתובעת האפשרות לקבל יומה בבית משפט על ידי מינוי מומחה אורתופד.